האם אי פעם עבר בראשכם בעת הפלגה מה עלינו לעשות במידה וחלילה וחס הסירה או היאכטה שלנו תחיף (מלשון תעלה על החוף)? ועוד בחוף סלעי ולא בחוף חולי?

בכתבה שלפניכם נביא את סיפור חילוצה מהחוף של סירת מנוע קטנה אשר החיפה בחוף פלמחים לפני מספר שבועות.

הסירה יצאה ממרינה אשדוד בשעת בוקר מוקדמת כשעל סיפונה שני אנשי צוות. צפונית לנמל אשדוד, במרחק (ע"פ הערכה) של כ-300 מטר מהחוף, התנפץ גל גדול על דופן היאכטה והטיל את אנשי הצוות לים. הסירה נסחפה לחוף ואנשי הצוות שחו לחוף.

ראשית, עלינו להבין מה היה מצב היום באותו יום. מדובר היה בשאריות גלי גיבוע מסערה שפקדה את אזורינו מספר ימים לפני כן. גלי הגיבוע היה בגובה של כמטר אחד, אך הים לא היה סוער. מה גרם לאותו גל אימתני להתרומם ולגרום לאירוע?

 

שני גורמים עיקריים, אשר על שניהם ניתן לכתוב מאמר שלם, אך ננסה לתמצתם:

הראשון, קורה מתחת למים. כיצד קרקעית הים משפיעה על הגלים? חוף אשדוד ידוע בגליו הלא סדורים, או כפי שהמקומיים מכנים זאת "הים תמיד מבולגן|". מבלי לצלול לתיאורים מדעיים, קרקעית הים בשילוב עם שוברי הגלים יוצרת גלים לא סדורים. ראו את צילום המסך המצורף מתוכנת NAVIONICS . שימו לב לשינויים בעומק קרקעית הים, קו עומק 10 מטר מזגזג ואינו קו ישר. קו עומק 5 מטר (בכחול) נמצא במרחק של כ- 500 מטר מהחוף, זהו ים רדוד יחסית. השילוב של שניהם גורם להיווצרות גלי חוף גבוהים במרחק רב יחסית מהחוף.

כאן אנו מגיעים לגורם השני, והוא גובה הגלים. ניתן למדוד את גובה הגל בכל מיני דרכים. הדרך הנפוצה (ובה גם עובד השרות המטאורולוגי בישראל) היא מדידת שליש הגלים הגבוהים בתחזית – במילים מקצועיות: הגל הסיגניפיקנטי. השיטה השנייה היא מדידת הגל המקסימלי – הגל הגבוה ביותר שתנאי מזג האוויר יכולים ליצור. הגל המקסימלי יכול להיות גדול פי 2 מהגל הסיגניפיקנטי.

נקודת הייחוס למדידת גובה הגל הינה קילומטר אחד מהחוף, ובכל מקרה מעבר לאזור המשברים. ומה גורם להישברות הגל? באופן גס ניתן לומר, כי כאשר עומק המים הוא חצי מגובה מסת המים המייצרת גל, תיווצר שבירת הגל. כמובן ששינויים בעומק המים יכולים לצור שבירת גלים גם בעומק ולא רק בקרבת החוף, כתלות בגובה הגל.

במקרה המתואר, ככל הנראה גל מקסימלי, בנקודת שטח בה קרקעית הים גורמת למשברים רחוק יחסית מהחוף, נשבר על דופן הסירה וגרם לארוע.

עד כאן הסיבה להיווצרות הגל הגבוה הפתאומי אשר השליך את הסירה לחוף. עכשיו שהסירה על החוף מה עושים?

בשעה 06.30 בבוקר הסירה נסחפה לחוף ללא צוות. השייטים שחו לחוף הסלעי ועלו עליו, למזלם הטוב, ללא כל פגע. הסירה שהגיעה לחוף פשוט עלתה על הסלעים, וזאת מאחר והריף הסלעי נמצא בקו השטיפה, אותו גם ניתן לראות במפת NAVIONICS. בעצם, הסירה ממש החיפה והתיישבה בחוף. הים שהיה במגמת ירידה לא דחף אותה לחוף. בשלב זה כ 4 שעות לאחר ההחפה החלו המחלצים מחברת מ.ד. אנקור בניהול אוהד דהאן לפעול. יש חשיבות עליונה במצבים כאלו, בחופים פתוחים לפעולה מהירה. שינוי בתנאי מזג האוויר יכול לגרום לנזק גדול יותר וגם לנזק סביבתי. מובן שעבודת החילוץ חייבת להתבצע תוך כדי שמירה על כלי השיט ועל הסביבה. שיטת הפעולה שנבחרה הייתה חילוץ באמצעות טרקטור זחלי, אשר באופן עדין וכירורגי שלף את הסירה מהסלעים והסיע אותה למשאית מנוף במרחק של כ-200 מטר מקו החוף. בשמונה בערב הסירה הגיעה למספנת מרינה הרצליה להמשך טיפול.

מה הלקחים מהאירוע אשר לשמחת כולם הסתיים בשלום?

הלקח הראשון הוא הכרת החוף במידה ואנו מפליגים בקרבתו. הפלגה באזור עמוק שונה מהפלגה באזור רדוד.

הלקח השני הוא שמירת מרחק ביטחון מחוף גלי. הגל המקסימלי יכול להיות מסוכן. צריך גם לזכור את אפקט הסחיפה של הגלים. צריך לשמור מרחק מהחוף ולא רק את הקורס. הפעלת הגה אוטומטי בהפלגה מקבילה וקרובה לחוף עלולה להיות מסוכנת. כמובן שיש לחגור חגורות הצלה. כל הפלגה מקבילה לגלי החוף גם לפני שבירתם יכולה להביא את כלי השיט לזוויות הטיה גבוהות מאוד. מכאן המרחק למים הוא קרוב.